פסוריאזיס בציפורניים

למחלת הפסוריאזיס ייתכן ביטוי גם בציפורני הידיים והרגליים, שמופיע במקביל למחלת העור או אף בלעדיה בחלק קטן מהמקרים. 

השכיחות של מעורבות הציפורניים בקרב חולי פסוריאזיס מגיעה לכ-50% ובקרב חולי פסוריאזיס ארטריתיס הינה כ-80%. התמונה הקלינית של פסוריאזיס בציפורניים תלויה בסוג הרקמה שנפגעה בציפורן. פגיעה במצע הציפורן תבוא לידי ביטוי בצורה של שקערוריות קטנות בציפורניים (Pitting), נקודות אדומות ,לויקוניכיה (כתמים לבנים), הופעה של קווים רוחביים על פני הציפורן - Beau lines,סדקים והתפוררות של הציפורן.  

פגיעה במיטת הציפורן תתבטא ב"כתמי שמן" – כתמים שנראים כמו כתמי שמן הממוקמים מתחת לציפורן, אוניקוליזיס (התרוממות הציפורן), היפרקרטוזיס (התעבות הציפורן) ושטפי דם,(splinter hemorrhage)  פסוריאזיס יכול להיות גם מעורב באזור שמסביב לציפורן מה שמוביל לפסוריאטיק פרוניכיה. כאשר מתבוננים בציפורן פסוריאטית חשוב לאבחן מה סוג הרקמה שנפגע שכן הטיפול נקבע בהתאם. 

המאפיינים הקליניים של פסוריאזיס בציפורן ברוב המקרים אינם ייחודיים למחלה ולכן לעיתים האבחנה הקלינית בעיקר במקרים של פטרת הציפורן מהווה אתגר. במצבים בהם ישנה מעורבות של העור והמפרקים המצב פשוט יותר אך כשיש מעורבות בלעדית של הציפורן יש צורך באמצעים אבחנתיים. חשד לפסוריאזיס בציפורן מחייב בדיקה מעמיקה של רופא מומחה למחלות ציפורניים והערכה מחדש של מחלת הפסוריאזיס של המטופל, בדיקה גופנית מקיפה והערכה מעבדתית. 

שימוש בדרמוסקופיה (הסתכלות בציפורן באמצעות מיקרוסקופ ) הינה אחת השיטות לאבחנה ברורה יותר. כמו כן בגלל השכיחות הגבוהה פטרת הציפורן בציפורניים פסוראיטיות יש לבצע משטח ישיר, תרבית ובדיקה היסטופתולוגית. ביופסיות בד"כ אינן מבוצעות וזאת בגלל תופעות הלוואי הכרוכות בכך. אלא אם כן אין שום דרך להכריע באבחנה. 

הטיפול בפסוריאזיס

הטיפול בפסוריאזיס בציפורניים מגוון וצריך התאמה מדוקדקת לפרופיל החולה. לרוב החולים יש פסוריאזיס קל בציפורן וחולים אלו יכולים ליהנות מטיפול מקומי בעוד טיפול סיסטמי יינתן לחולים עם פסוריאזיס חמור בציפורן אשר המצב משפיע על איכות חייהם וישנה מעורבות רחבה של נגעים עוריים. טיפול סיסטמי בד"כ מועדף במצבים של פסוריאזיס ארטריתיס. כמובן שבחירת הטיפול תלויה גם בפקטורים אישיים של החולה כגון גיל, מחלות רקע, ותרופות נוספות .  

סטרואידים מקומיים

נמצאים בשימוש נרחב בקרב חולי פסוריאזיס . יותר יעילים במקרה של פגיעה במצע הציפורן מאשר בפגיעה של מיטת הציפורן. סטרואידים מקומיים זמינים לשימוש כמשחות, קרמים, תרחיפים ואפילו כלק לציפורניים ותדירות השימוש היא פעם עד פעמיים ביום. במקרה של שימוש ממושך יכולה להופיע אטרופיה של העור. במקרים מסוימים ישנו שימוש בהזרקה של סטרואידים לאזור הנגוע. גם טיפול מקומי בנגזרות של ויטמין D נפוץ. טיפולים מקומיים נפוצים נוספים שנמצאו כעוזרים כוללים: tacrolimus, fluorouracil, topical cyclosporinetazaroten ,anthralin. למרות שטיפול בפוטותרפי נמצא אפקטיבי במקרים של פסוריאזיס עורי זה לא הוכח כיעיל במקרים של ציפורניים פסוריאטיות. 

טיפול סיסטמי

על אף שטיפולים סיסטמיים מהווים טיפול עיקרי במקרים של מעורבות נגעים עוריים ובציפורניים הם אינם מומלצים במקרה של נוכחות פסוריאזיס בציפורניים בלבד. מלבד טיפולים סיסטמיים סטרואידיים ישנם גם טיפולים ביולוגיים מגוונים והם מומלצים כשורת טיפול שניה. מחקרים מראים כי לכולם יש השפעה טובה על פסוריאזיס בציפורניים. לאחרונה התווספו אופציות טיפוליות בלייזר אך יש צורך בעבודות מחקר נוספות בכדי להכריע את יעילות הטיפול. 

מחלות עור שפרופ' שמר מטפל בהן:

• אסתמה של העור ילדים
• פטרת העור